ציטוט או גניבה ספרותית? איפה עובר הקו

גניבה ספרותית היא הצגה של מילים או רעיונות של מישהו אחר כאילו הם שלכם. רוב המקרים אינם גניבה מכוונת, אלא החלקה קטנה: הפניה שנשכחה, פרפרזה שנשארה קרובה מדי למקור. הנה המצבים הנפוצים, ואיך לנהוג בכל אחד מהם.

ציטוט

העתקה מדויקת של מילים היא תקינה כשהן בתוך מירכאות ועם הפניה. מצטטים כשהניסוח עצמו חשוב: הגדרה, נוסח של חוק, משפט חד. ציטוטים ארוכים שעושים את העבודה של הטיעון במקומכם מחלישים את המאמר, גם כשיש להם הפניה.

פרפרזה

ניסוח של רעיון במילים שלכם עדיין דורש הפניה, כי הרעיון אינו שלכם, רק הניסוח. פרפרזה אמיתית משנה את המבנה, לא רק את המילים. אם שמרתם על סדר המשפטים של המקור והחלפתם מילים במילים נרדפות, זה עדיין קרוב מדי.

הטלאה

תפירה של משפטים מכמה מקורות עם שינויים קטנים היא הבעיה הנפוצה ביותר בעבודות של סטודנטים. גם אם לכל חתיכה יש הפניה, הטקסט אינו באמת שלכם. בדוח של OpenPlag זה נראה כהרבה קטעים קצרים עם שינויים, מכמה מקורות שונים.

גניבה עצמית

שימוש חוזר בטקסט שכבר פרסמתם, בלי לציין זאת, הוא גם בעיה, במיוחד כשאותן תוצאות מוגשות פעמיים. שימוש חוזר בניסוח שלכם עם הפניה למאמר הקודם מקובל בדרך כלל, במסגרת הכללים של כתב העת. OpenPlag מסמן מקור שנראה כמו פרסום קודם שלכם, כדי שתוכלו להבחין בינו לבין טקסט של מישהו אחר.

תרגום

תרגום של קטע משפה אחרת והצגתו בלי הפניה הוא גניבה ספרותית, גם אם אף מילה לא זהה. OpenPlag מסמן קטעים כאלה כמועמדי פרפרזה / תרגום, כדי שאדם יבדוק אותם.

ידע כללי

עובדות שכל קורא בתחום מכיר, כמו תאריכים של אירועים ידועים או הגדרות בסיסיות, אינן דורשות הפניה. כשיש ספק, מפנים.

כללים פשוטים

• מילים מדויקות של מישהו אחר: מירכאות והפניה.
• רעיון של מישהו אחר במילים שלכם: הפניה.
• טקסט קודם שלכם: הפניה לעצמכם.
• קטע שתרגמתם: הפניה, וציון שהתרגום שלכם.